היו ימים חמים ימי בצורת
פני יבשו כסדק אדמה
שדי קמל ולא נותר לקצור אתשאלתי, לחשתי, בשביל מה?
החורף שוב הכה בי קור כחרב
והמבט כה סגרירי בשתי עיני
ומסדקי קירות ניבט העצב
שאלתי, לחשתי, עד מתי?
אך לעת ערב, עם רוח ערב
עלה נושר לו על גג ביתי
אני יודעת, אני שומעת
מישהו הולך תמיד איתי
אך לעת ערב, עם רוח ערב
עלה נושר לו על גג ביתי
אני יודעת, אני שומעת
מישהו הולך תמיד איתי
אני זוכרת בדידותי זועקת
אליט פני בשתי כפות ידי
את צערי חילקתי עם פת לחם
שאלתי, האמנם ואם כדאי
את תפילתי אשא כך הלאה הלאה
עוד לוחשות שפתי מתוך עוניי
אני יודעת מישהו למעלה
רואה אור עששית בחלוני
אך לעת ערב, עם רוח ערב
עלה נושר לו על גג ביתי
אני יודעת, אני שומעת
מישהו הולך תמיד איתי
אך לעת ערב, עם רוח ערב
עלה נושר לו על גג ביתי
אני יודעת, אני שומעת
מישהו הולך תמיד איתי
(אך לעת ערב, עם רוח ערב)
(עלה נושר לו על גג ביתי)
אני יודעת, אני שומעת
מישהו הולך תמיד איתי
אך לעת ערב, עם רוח ערב
עלה נושר לו על גג ביתי
אני יודעת, אני שומעת
מישהו הולך תמיד איתי
